היום היה יום חמים. לא ימי הקיץ הלוהטים של ישראל, אך עם זאת מין יום כזה שמבהיר לכל שהחורף תם. נסעתי באוטובוס בדרכי חזרה הביתה. זוהי נסיעה קצרה, שמצליחה לארוך עם אוטובוס בצהרי היום בסביבות השעה. מדובר בקו פופולרי מאד כנראה, כי מהר מאד, האוטובוס מתמלא עד אפס מקום, וגם אם רצית לצאת באחת מתחנות הביניים, לא יכולת מפאת הדוחק העצום.
למזלי, אני עולה באחת התחנות הראשונות, ככה שתמיד יש לי מקום לשבת מאחור. להירגע. להירדם.
אלא שהפעם כשהתעוררתי, הסתבר לי שמישהו נרדם עלי. כנראה התעוררתי מחוסר הנעימות שבמגע האנושי של גבר שעיר ומשופם, לבוש בביגוד ארוך ביום חמים שכזה. ניסיתי להיות אדיב ולא להעיר את האדם משנתו, ובכל זאת לדחוק אותו מעלי. הדחיפות הקלות שלי בהטית כתפים מושלמת עשו את העבודה - גם הורדתי אותו מעלי וגם הצלחתי להשאיר אותו במצב השינה. אלא שהישארותו במצב השינה השרתה בו את הרצון כנראה להמשיך ולהיתלות עלי. לא נעים. מה עושים?
ניסיתי להחזיק את עצמי, ניסיתי להתאפק. אמרתי לעצמי שזה יעשה אותי אדם טוב יותר. נו, מה אכפת לי. עוד מעט מגיעים (רק עוד עשרים דקות!!!)
טוב. לא באמת הצלחתי להחזיק מעמד יותר מ-40 שניות, וטפחתי לו על החלק העליון של הזרוע. הוא התעורר בתהיה. "סליחה, אתה יכול...?" אמרתי בעודי מטופף על הכתף שלי בהכוונה לא נעימה על מעשיו הפולשים לטריטוריה שלי. הוא כנראה לא בדיוק הבין את כוונתי, החל אוסף את דבריו, ופינה לי דרך לעבור כדי לצאת מהמושבים לעבר היציאה מהאוטובוס.
"לא, לא. אתה ישן עלי." תיקנתי. -"אה, סליחה." הוא התנצל כשהוא לופת בעדינות את הירך שלי. למרות המוזרות באקט ההתנצלות שלו, הרגשתי לא נעים. רציתי לבקש ממנו לחזור להירדם עלי. לא ביקשתי.
למזלי, אני עולה באחת התחנות הראשונות, ככה שתמיד יש לי מקום לשבת מאחור. להירגע. להירדם.
אלא שהפעם כשהתעוררתי, הסתבר לי שמישהו נרדם עלי. כנראה התעוררתי מחוסר הנעימות שבמגע האנושי של גבר שעיר ומשופם, לבוש בביגוד ארוך ביום חמים שכזה. ניסיתי להיות אדיב ולא להעיר את האדם משנתו, ובכל זאת לדחוק אותו מעלי. הדחיפות הקלות שלי בהטית כתפים מושלמת עשו את העבודה - גם הורדתי אותו מעלי וגם הצלחתי להשאיר אותו במצב השינה. אלא שהישארותו במצב השינה השרתה בו את הרצון כנראה להמשיך ולהיתלות עלי. לא נעים. מה עושים?
ניסיתי להחזיק את עצמי, ניסיתי להתאפק. אמרתי לעצמי שזה יעשה אותי אדם טוב יותר. נו, מה אכפת לי. עוד מעט מגיעים (רק עוד עשרים דקות!!!)
טוב. לא באמת הצלחתי להחזיק מעמד יותר מ-40 שניות, וטפחתי לו על החלק העליון של הזרוע. הוא התעורר בתהיה. "סליחה, אתה יכול...?" אמרתי בעודי מטופף על הכתף שלי בהכוונה לא נעימה על מעשיו הפולשים לטריטוריה שלי. הוא כנראה לא בדיוק הבין את כוונתי, החל אוסף את דבריו, ופינה לי דרך לעבור כדי לצאת מהמושבים לעבר היציאה מהאוטובוס.
"לא, לא. אתה ישן עלי." תיקנתי. -"אה, סליחה." הוא התנצל כשהוא לופת בעדינות את הירך שלי. למרות המוזרות באקט ההתנצלות שלו, הרגשתי לא נעים. רציתי לבקש ממנו לחזור להירדם עלי. לא ביקשתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה