איך יגן השב"כ?

1. ארגון פרטי בשם "הועד הציבורי נגד עינויים בישראל" פרסם היום דו"ח בעקבות שישה מקרי מלחמה פסיכולוגית לכאורה בעצירים של השב"כ. מדובר בדו"ח פרטי כאמור, שמתבסס אך ורק על עדויותיהם של עצירים לשעבר של השב"כ.
2. הדו"ח מספר על מקרים שבהם השב"כ, ביים עצירה ואפילו עינוי (אני חוזר: ביים), של קרובי משפחה של אותו עציר נבדק. באחד המקרים, הזה של מחמוד סוויטי, שנעצר בחשד לשותפות בביצוע פיגוע ובפעילות בארגון טרור, בפני החשוד הוצגו הוריו כאילו היו עצורים בעצמם. הלחץ הנפשי גבר על החשוד, והוא ניסה להתאבד.
3. אינני פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל מה יכל לגרום לסוויטי לנטול את חייו, כאשר הוריו החפים מפשע נאסרו למיטב ידיעתו? היתכן שהחשוד היה אשם, וכדי להימנע ממסירת המידע שהחזיק מפאת החשש שחבריו הפלשטינים ירצחו אותו אם יוודע דבר החשיפה - הוא פשוט העדיף להעלים את הראיות בראשו ולהתאבד?
   זו אפשרות, גם אם תעדיפו לא להאמין בה - כדי לנגח את השב"כ.
4. בלב כבד פסקו שופטי בג"צ נגד עינויים פיסים בבני אדם בישראל בידי השב"כ ב-1999. בפסק הדין כתבו:
   

   "איננו מצויים במגדל שן. חיים אנו את חייה של המדינה. מודעים אנו למציאות הטרור הקשה בה שרויים אנו לעתים. החשש כי פסק דיננו ימנע התמודדות ראויה עם מחבלים וטרוריסטים מטריד אותנו."

   כבוד השופט יעקב קדמי המשיך ואמר:
   

   "מתקשה אנכי לקבל מצב דברים שבו, בשל העדרה של הוראה חקוקה מפורשת כאמור, תעמוד המדינה חסרת אונים מן ההיבט המשפטי, באותם מקרי חירום נדירים שזכו לכינוי 'פצצה מתקתקת'; ולא תהיה 'מוסמכת' להורות על נקיטה באמצעי חקירה חריגים בנסיבות כאלה."

   האיסור על עינויים פיסים נקבע בבג"צ, אך בזאת הסתכם. לא דובר על המלחמה הפסיכולוגית, כפי שמוסיפים לפרש בוועד.
   
5. אם נכבול את ידיו של השב"כ גם במלחמה הפסיכולוגית, מה יוותר לו? כיצד יוכל שירות הבטחון הכללי להגן על אזרחיו, כשהעצירים שבידיו חוששים יותר למסור מידע פן יומתו הם ומשפחתם בידי אחיהם הפלשטינים כשישוחררו ממעצר בישראל?
   עו"ד יהונתן קלינגר טוען שהשימוש במשפחות יגרור בהכרח הודאות שווא, ואני נוטה להסכים על הסיכון. עם זאת, מהי האלטרנטיבה? לא פשוט כל כך להוכיח את הקשר של אותו חשוד לפרשה בה הוא מואשם, מבלי לחשוף את כל רשת הריגול של ישראל עם משתפי פעולה פלשטינים בארגוני המחבלים, מה שכמובן מסוכן לבטחון המדינה. פרדוקס. תפגע בבטחון המדינה בין אם תשתמש ובין אם לא, בעדויות שבידך.
6. אז איך נמלטים מזה? אולי כן נשתמש באמצעים שיוצאים מגדר ה"רגיל"?
   הרשות המחוקקת, הכנסת, צריכה להחליט מתי כן מותר לכופף את זכויות היסוד של חשוד בביצוע מעשה טרוריסטי. למרות הסיכון המוסף בהודאת שווא, אין בכך מן השונה מהגבלת הזכות לתנועה בפעולת המעצר, או מהגבלת הזכות להתאגדות כאשר מדובר בארגון טרור.
   מתי זה כבר יקרה?